לאחר תקופה ארוכה שלא הצלחתי להרים את עצמי ממצב רוח רע ומחשבות שלא מובילות למשהו מועיל וטוב, החלטתי שאני חייבת לטפל בעצמי ולקבל עזרה כי לבד אני לא מצליחה. לא בדיוק יודעת מדוע הגעתי למצב הזה ואיך, וגם אם הייתי יודעת לא בטוח שזה היה מספיק, אבל עכשיו שאני כבר במצב של אין מוצא, אין לי זמן לחפור על ספות הפסיכולוגים ולהבין את שורש הדברים, וזה גם ייקח שנים רבות. ובינינו, לא כל כך מעוניינת וגם לא מסוגלת לסמוך על אדם שלמד כמה שנים כל מיני תאוריות, יש לו "חבילה" משל עצמו ופרשנות סובייקטיבית לחיים, כמו לכל אחד מאתנו. מניסיון עבר, כששוחחתי עם אנשי מקצוע ראיתי שאין בכך תועלת, לפחות לא עבורי.
בקיצור, יש לי ילדים ובעל אהובים מאוד, כואב לי לראות את הדאגה בעיניהם ואת הנזק שנגרם לכולנו כתוצאה ממצבי הירוד. ובכלל, איזו מין דוגמה זאת לילדים, שחשוב לי מאוד שידעו להתמודד עם קשיי החיים בצורה נכונה, ולא כמוני בהסתגרות, אכילת יתר ובריחה לכל מיני מקומות לא בריאים. כמה שאני מנסה להסתיר, ילדים מרגישים הכול.
אז החלטתי ללכת לרופא המשפחה ולבקש תרופה נוגדת דיכאון. הוא שאל כמה שאלות ורשם מרשם, אמר לי לחזור לביקורת בעוד חודש. שמתי לב שהוא ציין מספר פעמים בפליאה שאני מחייכת. לא התייחסתי. חזרתי לביקורת מספר פעמים, ובכל אחת מהפעמים הוא ציין ש- "אני רואה שאת מחייכת היום". בכל פעם לא הבנתי איך בעיני רופא חיוך זה סימן למשהו שצריך לציין.
אז רציתי אחת ולתמיד לצעוק לעולם: אולי אנשים עם דיכאון קליני חריף מאוד, שכבר לא מתפקדים, מתנהגים אחרת. אני לא יודעת. יש אנשים שאכן מורגש עליהם שהם בדיכאון. אבל יש כאלה שסובלים מדיכאון "רגיל", יש המכנים זאת "דיכאון סמוי", שממשיכים לתפקד ולטפל בכל העניינים. אדם כזה שסובל מאוד בפנימיותו, יכול להיות אדם מצחיק, מלא חוש הומור, שמתבדח המון, אבל כלפי חוץ מצליח להסתיר את המלחמה המתחוללת בליבו. כן, הוא אפילו יכול לחייך לאנשים. הרי לא פעם ולא פעמיים קראנו בעיתונים על אנשים ששלחו יד בנפשם, והסובבים אותם תמיד אומרים: "הוא היה אדם חייכן ואדיב" או "לא הרגשנו עליה שהיא במצב כזה".
בקיצור, רוב האנשים ואפילו כולם עוברים תקופות של דיכאון בחייהם. כנראה שזה חלק מההתפתחות משום שאין טוב בלי רע, אין תאים בונים בגוף בלי תאים הורסים שגם בלעדיהם אין חיים בגוף. אין בושה בלבקש עזרה כזו או אחרת, זו אפילו חובתנו למען הסובבים אותנו. ולאותו רופא חביב מאוד, אגב, אני חייבת לומר, חיוך לעתים לא מעיד על דבר מעבר לרצון להעביר למי שמולנו הרגשה טובה.